אוצרת: ענת גטניו
שני צירים מניעים את תערוכתה של האמנית טלי בלומנאו – מלאכת האפייה ומלאכת הבנייה.
מלאכות עתיקות יומין אלה מספקות את הצרכים הבסיסיים של בני האדם – פת לחם וקורת גג, שניהם יסודות חיוניים בחיי האדם.
תהליכי ייצור וטרנספורמציה של חומרים משכו את תשומת לבה של בלומנאו מאז ומעולם. כך הגיעה לצפות במאפיות ובאתרי בנייה. התהליכים שעוברים החומרים ורצף הפעולות המתרחשות בשניהם הפתיעו אותה בדמיונם.
מלאכת הבנייה קשורה בזיכרון הקולקטיבי עם ערכים של בניית הארץ והאתוס הציוני. בעבר היא היתה מלאכה ערכית אשר מימשה את האידאל החלוצי. כיום היא מלווה במטענים פוליטיים וחברתיים, ונמצאת בתחתית המדרג המקצועי.
אביה של האמנית יחד עם חבריו מייסדי קיבוץ אלונים, אשר לקחו חלק בבניין הארץ מתועדים באופנים שונים בתערוכה. סבה היה בעל טחנת קמח בפולין, וגם היבט זה ארוג בעבר המשפחה.
נהוג ליחס למלאכות האפייה והבנייה הקשרים הנוגעים למגדר. האפייה מזוהה עם העולם הנשי ועם פנים הבית, ומנגד מזוהה מלאכת הבנייה עם העולם הגברי ועם המרחב שבחוץ.
חלל התערוכה – מיצב בעל שדה תוכן משותף – מאוכלס בפרגמנטים של עבודות בעלות טכניקה וקנה מידה שונים. חיבור והקבלה בין פעולת האפייה לפעולת הבנייה מקבלים בתערוכה חיזוק נוסף בטכניקות ובחומרים חדשים: בלומנאו אופה בצק בו היא משקעת כלי עבודה המותירים את צורתם כמעין הטבעה, עוטפת כלי עבודה בבצק דקיק ותופרת חגורת בנאים מפיתות שטוחות. דימוי הבית מופיע במיגוון רב של וריאציות, מהבית הארכיטיפי ועד לשלד של בנין.
טלי בלומנאו עובדת בסדרות הולכות ומסתעפות הכוללות אלמנטים חוזרים בווריאציות מגוונות. היא מוצאת את עולם החומרים שלה בעודפי מפעלים, בשאריות, בפריטים מן המוכן (רדי-מייד), ובמלאכת כפיים עמלנית היא הופכת מוץ לזהב. מעבר להיבט האסתטי של יצירתה, טמונים בתוכה תכנים מטאפוריים אישיים וקולקטיביים.
תודות:
יהודית גביש (ג'ודי)
רומולד טכנולוגיות בע"מ, אלון תבור
