פעימה וקו* | אסף רומאנו
חדר, תקרה גבוהה, קירות עמוסים ציורים ורישומים, כיור קטן, כורסא אדומה רעועה, כן ציור גדול במרכז.
דפיקה בדלת, גבר בחולצת עבודה כחולה נכנס, מתרווח על כורסת המודל, מתמקד במבטו בנקודה אחת, מניח מאחוריו את מה שהיה עד לא מזמן וממתין. רומאנו הצייר, מתיישב מול הכן, לוקח את כלי הציור ומתחיל בעבודתו.
תיאור זה הוא אחד מיני רבים שניתן לדמיין כשצועדים אל האטלייה של רומאנו ומישירים מבט אל הדיוקנאות התלויים על הקירות. נראה כי רומאנו מהלך קסמים על דוגמניו. הוא מציג ברגישות את נקודת המבט שלו ובמיומנות רבה הוא חודר את השכבות העוטפות את הדמות שמולו, המצוירת, ומציף אצל המתבונן מהצד, תחושות של כנות, חמלה, עצבות, בדידות ואהבה.
ארבעה גופי עבודה לוקטו לתערוכה בגלריה ע"ש אפטר-ברר במרכז אמנויות מעלות-תרשיחא, ולהם מכנה משותף הנושא את צמד המילים 'מבט רגיש'.
העבודות של רומאנו מציגות נקודות מבט שונות המבטאות את רגישותו של האמן ואת פגיעותה של הדמות שבחר לצייר.
אחד. דיוקנאות
"כשאני "נכנס" לציור, אני ער לכך שזהו ציור תיאטרלי, מבויים, מאורגן בהקפדה ובדיוק. החדר מהווה "במה". מבנה של תרבות, המספר סיפור."[1]
לדיוקן האנושי היסטוריה ומסורת ארוכת שנים. בעולם העתיק, השליטים או בני המעמד העליון היו אלה שזכו לתיאור בציור ובפסל. הדיוקן הנציח את רוחם של המפורסמים: פילוסופים, משוררים, הוגי דעות, בעלי תפקידים וגם כאלו שהיו בידם האמצעים לתשלום עבור המלאכה, כדי שרוחם תמשיך לרחף ולהשפיע על הדורות הבאים.
רומאנו משחזר את המסורות האלה, בדרך ייחודית לו. לסדנה שלו מגיעים אנשים מן השורה, חברים קרובים ורחוקים, מכרים וכאלו שרומאנו מזהה בהם פוטנציאל ציורי. אלו אנשים שבפניהם נחרשו עמקים וגבעות המייצרים כתמי אור וצל מרשימים ושעיניהם מבטאות עומק. התשוקה הציורית של רומאנו נובעת ממראות אלו. הוא מזמין אותם להיכנס לאטלייה הגלילי שלו, כל אחד מתיישב בתורו ומפקיד את דמותו בידי האמן. הדקות חולפות, כתמי הצבע מתהווים על הבד ובין לבין נרקמות מילים בודדות למשפטים, לשיחה ולמהות. שני אנשים בחדר, כן ציור אחד ביניהם, עור ורקמה מופשלים ואמת מזוקקת נחשפת בקו ובכתם.
הקשר המיוחד שנרקם בזמן הציור, יהדהד עוד שנים בנפשם של הצייר והמצוייר. הכתמים שהתמזגו באופן סינרגטי לדיוקן שלם מוצגים לראווה ומזמינים את הצופה לצלול לתוכם, להישיר מבט כנה ולאמץ את מה שהדיוקן מציע. רומאנו מצליח לעורר בצופה משהו מאותה רוח שריחפה בסטודיו בעת הציור.
דיוקנותיהם של רינה, נמרוד, נעמה ואורי מביטים באומץ אל המאסטר רומאנו ואל הצופה. המבט הקפוא לכאורה של הדמויות, מפשיר משהו אצל הצופה וחיים שלמים מועברים אליו במבט אחד.
שניים. זוגות
"על מנת ליצור חוויה משמעותית, יש לברור בקפידה רבה את המידע החזותי ולהבין גם על מה מוותרים."[2]
האינטימיות המתהווה בין כותלי הסטודיו, מועצמת כשהאמן מתעד זוג. מעגלי החשיפה מתרחבים ולעיניו של הצייר נגלות נפשות הקשורות בקשר זוגי. מעין ונמרוד, סטיב ואראלה לא מביטים אל רומאנו. הראשונים מביטים הצידה, כל אחד לנקודה אחרת ונראים מבוימים. מה יכול המבט לספר לצופה מן הצד על טיב הקשר ועל אותו רגע נדיר מול צייר? ברגע החשיפה האינטימית ובשקט שלו נבחן הקשר האנושי.
מעין ונמרוד בטוחים בעירומם, גאים אך מסיטים את מבטם אראלה וסטיב לעומתם, חשופים בנוכחותם מעבר לקנבס.
הבחירה של רומאנו להצעיד אל הסטודיו שלו זוגות, מאזכרת את הבחירה התנ"כית להצעיד שניים מכל סוג לתיבתו של נח. השנים ידאגו להמשכיות, יבשרו תקווה לעולם בטוח ואישור לאינטימיות ההישרדותית.
אינטימיות זוגית מופיעה גם ברישום האסף האחר המתאר את דמותה של אחות סבתו ובנה אסף, בריגה של שנות ה-30 של המאה ה-20. אסף הילד עומד על כיסא ואימו תומכת בו. מרחב הציור ריק ושתי הדמויות מהוות את מרכז הכובד בחלל הציורי. רומאנו הקפיד להסיר משקל מתיאור הכיסא. הכיסא המרחף מתואר בקווי מתאר בלבד. הדמויות המספרות סיפור משפחתי טראגי של אנטישמיות בצל מלחמת העולם השנייה, תוארו ברישום מלא, גדוש ורך.
שלוש. בעלי חיים
"כשאנו נעתרים לעבודת אמנות, לכוחה, לקסם שבה, אנחנו לוקחים אתנו משהו ממנה אל החיים עצמם."[3]
בעלי החיים אצל רומאנו מתוארים כעושים אתנחתא במרוץ ההישרדות והבריחה שלהם. ברגע מסוים, תוך כדי ריצה והתנשמות, הם מישירים מבט אל הצייר. רומאנו לוכד את הרגע הזה ומזקק אותו אל הבד. הוא מנציח רגע נדיר, בתקשורת בלתי אמצעית, המבטאת סקרנות, פחד ואהבה.
התיאורים שלו מטאפוריים מיסודם. הוא מתאר מעגלי תקשורת המעוררים תחושה חווייתית ומפעילים רגש אצל הצופים. פירוק צורני ותוכני של הציורים מאפשר התבוננות על טכניקות, סגנונות, סמלים ומקורות השפעה.
העבודה ארנב מדברי מהדהדת את הציור ארנבת צעירה [4] של אלברט דירר (Albrecht Durer[5] ) בן המאה ה-16. העבודה ממחישה את הקשר בין האמנות לטבע בתיאור מדויק ומפורט המעיד על כישרון בחקר הפרופורציות ובחיקוי הטבע . בדומה לדירר ומאסטרים גדולים נוספים, הוא רושם חיות בסביבתן הטבעית ובחדר עבודתו הוא מצייר גם חיות ללא רוח חיים. בתערוכה מופיע רישום של ארנבת טרופה השרועה במרכז חלל הדף כשעדיין ניתן להרגיש את חום גופה ורכות פרוותה.
הציור האייל הנכחד מנכיח השפעה היסטורית של הטונדו – המונח הרנסנסי ליצירות אמנות בפורמט עגול שקוטרו לרוב היה כ-60 ס"מ, ושרווחו בפירנצה של המאה ה-15. גדעון עפרת כותב כי "עיגול ה"טונדו" מבטא צורה אידיאלית, קוסמית, אינסופית ."[6] רומאנו אינו מהסס ומגדיל את הטונדו לקוטר של 100 ס"מ ובכך מעצים את האופי הדתי-אמוני-אומנותי של בעל החיים, את האמנות ואת כוחו של המבט.
ארבע. רישומים
"עיניים הן, כידוע, פתח אל הנפש. תפקידן העיקרי הוא לאסוף אינפורמציה חזותית מן החוץ, אך אנו נוטים גם להבין דרכן משהו על המתרחש בפנים."[7]
הרישומים של רומאנו נחלקים לתתי סדרות המדגישות את המבט. ז'אן-פול סארטר (Jean-Paul Sartre[8]) כותב "כל מבט המכוון אלי מתבטא תוך כדי קשר עם הופעתה של צורה מוחשית בתוך שדה התפיסה שלנו, בניגוד למה שניתן לחשוב, הוא אינו קשור לשום צורה מוגדרת." סארטר טוען, כי האובייקט נקבע על ידי תפיסת המתבונן. בהקשר זה, ההתבוננות של רומאנו באובייקטים האנושיים שלו, קרי דוגמניו, מופנית בחזרה אל עצמו. הוא רואה עצמו באמצעותם והם רואים אותו. מכאן נובעת ייחודיות הרגע של המפגש האינטימי בין השניים בסטודיו. מקרה קיצון הוא הדיוקן העצמי של הצייר, בו קביעת האובייקט מייצרת התבוננות מוכפלת.
בחלק מהרישומים הדוגמנים מסיטים את מבטם או מפנים את גבם. ברישומים אלה, מוחצן העדר המבט ומודגשת נקודת מבטו ובחירתו המושכלת של רומאנו.
בתת-סדרה בנושא רישומי האישה משתמש רומאנו במשחקי כובד ומשקל וריחוף בחלל הנייר. גופה העירום של האישה מרחף בין גבולות הנייר מול כתמי הדיו הכבד המשאיר את חותם נוכחותה. רגע הייתה ונעלמה ואוויר גופה מתואר בקפידה ובעדינות בידי הצייר.
הרישומים של רומאנו מוקפים בחללים ריקים אך מלאים בפרטים זעירים המתארים חיים חיצוניים. באמצעות סגנון זה הוא יוצר פרשנות ויזואלית למתח בין החירות הפנימית לבין האילוצים החיצוניים, בדומה לסוגיה שעמדה בלב עולמו הרעיוני של סארטר. הדימויים מכריחים את הצופה להתמודד עם שאלות הנוגעות לאחריותו, לעיצוב עולמו ולמשמעות הקיום במציאות מורכבת.
חמש. סיום
כורסא אדומה וספר
"האם "להיכנס" פנימה, אליו ולמה שהוא מציע, או להסתכל על הציור ולהישאר בחוץ."[9]
פעימה וקו הוא שמו של ספר שכתבו הצייר אסף רומאנו וחברו פיטר גילבי, על רפואה, אמנות וחיים.
השנים דנו בפרקי הספר השונים בציורים המתארים סצנות מעולם הרפואה, כל אחד מנקודת מבטו.
נראה כי התערוכה מקיימת סנכרון בלתי אמצעי עם הספר באשר לנקודות מבט, אנשים, כתמים של צבע וחיים.
אסף רומנו, הוא אמן ישראלי בעל קול ייחודי באמנות הישראלית עכשווית, המתמקד בנקודות המפגש בין חזותיות, פילוסופיה והיסטוריה. יצירותיו מתאפיינות ביכולת להעמיק אל מעבר למובן מאליו, ולבחון את המורכבות של הקיום האנושי.
הפעימה של מי שהתיישב בכורסת הצייר האדומה היא לב התערוכה, והקו הוא רגע הקסם של מגע האמן בבד ובנייר, בכלי עבודותו.
*שם התערוכה הושאל מספרם של אסף רומאנו ופיטר גילבי שפורסם בשנת 2021.
[1] פ. גלבי, א. רומאנו (2021), פעימה וקו, רופא וצייר משוחחים על רפואה, אמנות, חיים. הקיבוץ המאוחד: בני ברק. עמ' 20
[2] פ. גלבי, א. רומאנו (2021), פעימה וקו, רופא וצייר משוחחים על רפואה, אמנות, חיים. הקיבוץ המאוחד: בני ברק. עמ' 25
[3] פ. גלבי, א. רומאנו (2021), פעימה וקו, רופא וצייר משוחחים על רפואה, אמנות, חיים. הקיבוץ המאוחד: בני ברק
[4] אלברט דירר. ארנבת צעירה, 1502. צבעי מים על נייר. 25.1X22.6 ס"מ. מוזיאון אלברטינה, וינה, אוסטריה.
[5] אלברט דירר, אמן מתקופת הרנסנס הגרמני. היה ידוע ברישומיו המדויקים ובגישתו החדשנית שהצליחה לשלב
פרספקטיבות אנושיות ומדעיות ביצירותיו.
[6] ג. עפרת. בעצם, מדוע לא פורמט משולש? המחסן של גדעון עפרת, ארכיון טקסטים. מאי 28, 2014.
[7] פ. גלבי, א. רומאנו (2021), פעימה וקו, רופא וצייר משוחחים על רפואה, אמנות, חיים. הקיבוץ המאוחד: בני ברק
[8] סארטר, מהפילוסופים המרכזיים של המאה ה-20, פיתח את תפיסת האקזיסטנציאליזם, במרכזה עומדת האחריות האישית של האדם על חייו.
[9] פ. גלבי, א. רומאנו (2021), פעימה וקו, רופא וצייר משוחחים על רפואה, אמנות, חיים. הקיבוץ המאוחד: בני ברק
