close
אין מוצרים בסל הקניות.
01.02.2019 - 23.03.2019

זיכרון דברים

יפתח חבלין

01.02.2019 - 23.03.2019
זיכרון דברים
נוגה מגדל

"הפנים האנושיות הן עולם מלא ומופלא, רבי צורות ודרכי ביטוי. חלק ניכר מהתקשורת האנושית נעשית באמצעות הבעות פנים בלבד, ללא מילים. היכולת לחוש ולהבין סוג זה של תקשורת הוא דבר מסקרן ומרתק והצילומים המוצגים כאן הינם דרך הסתכלות, שהיא במידה רבה אישית וסובייקטיבית, אך עם זאת גם אוניברסלית תוך ניסיון להבין סוג זה של תקשורת. אין בכוונת הצילום להחמיא או להיות "יפה" במובן המקובל של המילה, אני מנסה לתפוס משהו מאישיותו של האדם העומד מול המצלמה, מאופיו ומהלך רוחו, משהו שהוא חלק מהווייתו כבן אדם, אדם שהוא חלק מחברה אנושית. חברה אנושית קיבוצית". (יפתח חבלין)

הצלם יפתח חבלין, בחר לצלם את דור הוריו (דור המייסדים) בקיבוץ בו גדל כהערכה והוקרה לאנשים שליוו אותו לאורך שנות ילדותו והיו חלק משמעותי מהנוף היומיומי של חייו בקבוצת שקד. משקעי הקיבוץ של פעם שיסודותיו וערכיו היו מושתתים על שוויון ואחדות  ניכרים בבחירתו בפורמט צילומי אחיד. בצילומיו, עושה יפתח שימוש דרמטי באור וצל כדרך ביטוי, ואולי כהדהוד לדיוקנאותיו של רמברנד שהיו אפופים זיו מיסטי, ומפניהם היה קורן אור הבוקע מתוך האפלה. עפ"י לבושם ופניהם של המצולמים ניתן להבחין בצניעותם ופשטותם, תווי פניהם מאירים ובוהקים בגווני האפורים והלבנים, מפציעים מתוך מסך שחור. לא נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים לטשטש את סממני הגיל וחריצי הזמן המוטבעים על פניהם, עיניהם מיטיבות המבט מעידות על כברת הדרך הארוכה שעברו בחייהם.         

זיכרון דברים - יפתח חבלין
 

חווית ההזדקנות מושפעת רבות מההשקפה התרבותית של האדם והחברה בה הוא חי. בתרבויות רבות תהליך ההזדקנות מתקבל בהערכה ובכבוד רב כלפי העוברים בשעריו. זאת בניגוד למקובל בימינו בתרבות המערב, כשמעמד הנעורים הנחשק עומד במרכז העניין החברתי, ואילו מעמדם של הבאים בימים נדחק אל שוליי החברה. בתרבויות שבטיות רבות המבוגרים מכובדים בשל ניסיון החיים שצברו השווה ידע וחכמה.                                                                                בתרבות האינדיאנית המוות מתקבל כעובדת חיים ואינו מגיע בהפתעה כשהוא דופק בדלת לעת שיבה. בקוריאה המבוגרים נחשבים לרמי מעלה, מתוך עקרון פילוסופי של משנת קונפוציוס אשר הושרש בתרבותם במשך אלפי שנים. כבוד ההורים הוא ערך עליון ועל הצעירים במשפחה מוטלת האחריות לטיפול בבני המשפחה שהגיעו לגיל הזקנה. מנהג זה של כיבוד מבוגרים חל גם על שאר הפרטים בחברה גם אם אינם בני משפחה. עקרון זה לפי משנת קונפוציוס מהווה את השורש העיקרי לאנושיות בתרבויות המזרח הרחוק. בהודו, האדם המבוגר ביותר במשפחה מקבל יחס בכיר ונחשב למנהיג המשפחה המורחבת. בתרבות ההינדו בני גיל הזהב נחשבים ליועצים במגוון תחומי החיים והם אלה שנותנים את הטון.

העולם המערבי שועט לעבר טכנולוגיות עתידיות ומשתנה לנגד עינינו; בעוד 20-50 שנה ברכת יום ההולדת עד 120 תהפוך לעד 150, מספרם של הסבים יעלה על הנכדים, אז איך יראו חיים כל כך ארוכים, מה יהיה גיל הפרישה והאם יהיה מחיר למגה חיים… 

 

הילד הקטן והאיש הזקן/ של סילברסטיין, מתוך: אור בעליית הגג

 

"לפעמים הכפית נופלת לי,"
אמר הילד הקטן.
"גם לי" ענה לו הזקן,
"זה קורה מזמן לזמן."
לחש הילד, "לפעמים 
נרטבים לי המכנסיים."
"גם לי זה קורה," ענה הזקן
עם חיוך על השפתיים.
אמר הילד הקטן,
"יוצא לי די הרבה לבכות."
אמר לו הזקן, "גם לי
זה יכול לפעמים לקרות."
שאל הילד, "ואתה
יודע מה הכי כואב?
נדמה לי שהמבוגרים
בכלל לא שמים אלי לב."
ועל כתפו הרגיש הילד
יד צנומה, חמה, זקנה.
"אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון,"
אמר הסב בהבנה.