close
אין מוצרים בסל הקניות.
09.02.2018 - 24.03.2018

נדודים

בנימין דרור

09.02.2018 - 24.03.2018
נדודים
נוגה מגדל

בנימין דרור, חלוץ וציוני נלהב, עלה לארץ בשנת 1933 ממזרח פולין.
את דרכו החל כעובד בניין בחברת חשמל ובהמשך לימד אמנות בבתי ספר תיכון. לאורך השנים מקפיד לשלב בין עיסוק לפרנסה, ובין האמנות. בשנת 1936 מרחיק דרור ל"עיר האורות" – פריז (למשך כשנה), שבאותה עת היוותה מרכז  ומוקד משיכה לאמנים מכל העולם, ביניהם  אמנים ישראלים רבים וחשובים שבאו ללמוד ולהתחכך עם מיטב האמנים והאמנות. אין חולק על השפעת הזרמים והאסכולות השונות  על האמנות והאמנים בארץ ובעולם. ההשפעה הפריזאית לא מחקה את הזהות הישראלית המקומית, האמנים הישראלים יישמו את רוח ההפשטה הפריזאית על נופים מקומיים ספוגי האור המזרח תיכוני.

דרור מהווה מעין סיסמוגרף של  התהוות האמנות הארצישראלית, אפשר לקרוא את ציוריו כתנועות רישום סיסמיות המשתנות עפ"י הזרמים המתחלפים באמנות שהשפיעו עליו כמו גם על אמנים נוספים. הוא משתייך לזרם האמנים של ההתיישבות העובדת היוצרים בפריפריה הרחק מהמרכז התל אביבי שהיה עסוק באותם ימים בהקמת קבוצת "אופקים חדשים". לצד עבודת הבניין החל ללמוד דרור ציור אצל האמן יוסף זריצקי.  למרות קרבתו לזריצקי שעמד בראש קבוצת "אופקים חדשים", הוא מסרב להימנות בין חבריה, וממשיך בדרכו העצמאית- כאוטודידקט בודד.

 

 

למרות ריחוקו הפיזי ממרכז העשייה, זוכה דרור ב-1954, לתערוכת יחיד בגלריה לאמנויות  ע"ש צ'מרינסקי בת"א. ציוריו המוקדמים שהוצגו בתערוכה, מוקדשים לחלוציות, אהבת הארץ, והנצחת נופיה ה"בתוליים". דרור מרבה לצייר את נופי השדות והמרחבים הפתוחים הסובבים את מקומות מגוריו, בתים נמוכי קומה ואדומי גגות, עצים, פרחים ואנשים. נופיו מתוארים במשיכות עזות של צבע, לעתים בוקע מהם אור רומנטי על גבול הנאיבי ולעתים הנוף קפוא ומרוחק. בציוריו מתקופה זו ניתן להבחין בצבעוניות האופיינית לאסכולת פריז בדומה לאמנים מוריס ולאמנק  Maurice Vlaminck)) ואנדרה דריין  Andre Drain)). בקומפוזיציות של עבודותיו משנות השישים והשבעים ניתן לזהות הדהודים של האמנים אנרי מטיס ( Henri Matisse)  ופול קליי (Paul Klee).

מאמצע שנות ה-60 המבע המופשט חלחל אל ציוריו ואל מכלול עבודותיו, כולל סדרת תבליטים עשויים גבס, בעלי צורות גיאומטריות. בעבודותיו המופשטות ניתן להבחין בהשפעתו של המופשט האקספרסיבי, שאחד מאבותיו היה האמן ווסילי קנדינסקי (Kandinsky Wassili).   בציוריו נהג קנדינסקי לתאר את הנוף  כמערכת צורות חופשיות המנסות לבטא הרמוניה ואווירה בעלת קומפוזיציות מוזיקליות. בתערוכה שהציג דרור ב-1960 ב'אטליה 97' בת"א, ביקש לייצג באמצעות המבע האמנותי את ערכי המוסיקה, "התנועה המופשטת של המכחול והצבע מבקשות ללכוד את הריתמוס והתנועה שמפיקים צלילי המוסיקה הקלאסית" (כותבת דליה מרקוביץ- מרצה ומבקרת אמנות).

השפעתו של האמן האמריקאי ג'קסון פולוק (Jackson Pollok) ניכרת בעבודותיו המאוחרות בעלות הצבעים העזים והתזות הצבע. הצורך בהיאחזות בפיגורטיבי מתגלה מאחורי מסך נקודות והתזות צבע וביחד הופכים לכדי קומפוזיציה גועשת ורוגשת, של יוצר רגיש שהיצירה היוותה את מהות חייו.