לכאורה, ניתן לראות באמנות הפלסטית תחום שאינו פרקטי בעליל, אך בעידן הנוכחי רבים מפנים יותר ויותר מקום וזמן להעשרת הצרכים הרגשיים והאמנותיים שלהם ומודעים לחשיבותה של היצירה ככלי ביטוי להתפתחות אישית. יצירה היא אמצעי לביטוי הדמיון, האותנטיות והספונטניות של האדם, זו חוויה שמובילה לתחושת סיפוק, צמיחה וגדילה לאורך זמן. בעבר רכשו אמנים צעירים (שוליות) מיומנויות רבות בדרך של התלמדות אצל בעל מקצוע שהוא רב אומן (מאסטר). כך צמחו לא מעט אמנים חשובים בעולם כולו.
באמנות תהליך הלמידה בנוי מרכישת ידע , שכלול המיומנויות ויכולות הביטוי, תוך צמיחה והתפתחות אישית. המורה מוביל את תלמידיו במסע הלימוד ומלווה אותם בתהליכים השונים. ידע נרחב שיביא המורה לתלמידיו הן בתחום התאורטי והן בתחום המעשי, יפתח בפניהם צוהר לעולם עשיר ונרחב שאותו יוכלו לפתח לכיוונים רבים.  ארגז הכלים והיכולת להוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל הגלום בכל לומד מוענקים ע"י המורים. התשוקה, הפתיחות לקבל ולהעז; היכולת להקשיב לקול הפנימי וללכת בדרך אישית מאפשרים לכל יוצר לסלול את דרכו האמנותית.

הוראת האמנות היא, ללא ספק, אמנות בפני עצמה. הנכונות של המורה/אמן להעביר ידע נרחב מתולדות האמנות, ומהמתרחש בעולם האמנות העכשווי; הליווי האישי, האינטראקציה והדיאלוג הנוצר בין המורה לתלמיד, מביא את שני הצדדים לידי התבנוּת הדדית.

אמן – מורה – אמן, כמו בכלים שלובים ממלאים האחד את השני. האחד יוצק את תכניו למיכל של האחר. כלים המכילים וממלאים את הלומד והמורה בתהליך של הדהוד מתמשך.