נוגה מגדל
הסטודיו של שמואל פאר שוכן על גבעה מוריקה מול מצוקי נחל כזיב המזדקרים בעוצמה. היופי העוטף מסביב משרה נינוחות ורוגע, האוויר נקי וצלול והשקט מופר מדי פעם ע"י נביחות כלבים או רעשי הנגרייה השכנה. הזמן המקומי התאים עצמו לקצב הסטודיו המתנהל ב- Slow Motion. פאר, אמן ותיק ומוכר, יוצר מזה ארבעה עשורים, בצניעות, בהתמדה ובהקפדה. הוא אינו מרבה במילים, את שיש לו לומר הוא מבטא בחומר (בעיקר מתכת) שתחת ידיו האמונות הופך לפיוט.
המתכת הנוקשה והכבדה, עוברת תחת ידיו תהליכים של ריכוך וכיפוף, במלאכת כפיים תובענית, ממושכת וקשה הדורשת מיומנות רבה ותשומת לב. עבודתו של פאר אינה נעשית עפ"י סקיצות או תכניות סדורות, האלמנטים נבנים תוך כדי דיאלוג בין החלקים המתהווים. פאר יוצר קומפוזיציות צפופות אלמנטים, היוצרות אשליית חלל שישנו ואיננו ומביאות את הצופה לתחושת השראה וזיכוך.
"התערוכה מציעה פיסול מעודן, הנע בין הפשטה לצורניות פיגורטיבית, בין נפח לקו, בין מלא לריק, ובין עושר צורני לזיקוק וצמצום. מקורותיו בפיסול המודרני המינימליסטי המתמקד בשפת האמנות וחף מכל נרטיב. אולם אצל פאר נכנסים דימויים ונרטיבים בצורה מרומזת, שקטה אך מעוררת סקרנות. העבודות, ובמיוחד פסלי השולחן שיצר לאחרונה, מרחיבות את תפיסת הפיסול שלו. אלה הן קומפוזיציות פיסוליות מרתקות המכילות תכנים בעלי הקשרים ארכיטקטוניים או זיקה לתולדות האמנות, דימויים אישיים מעוררי רגש או כאלה הנותרים אניגמטיים, מעין עולמות סגורים המגרים את דמיונו של הצופה אך אינם מציעים פתרון סגור". (ענת גטניו / אוצרת התערוכה של פאר – מִצְרָף. בית האמנים, ת"א, ינואר 2019 )
פאר 'מעצב' משפטים-סיפוריים המדברים בערגה על מוטיב 'הבית' – נושא חוזר ונשנה ביצירתו. בתים מרישומי ברזל בחלל, או בתים שטוחים על קיר, ויש גם בתים המתנשאים למרום ונישאים על רגלים דקיקות שאינן יציבות. הבית החוזר לאורך השנים אצל פאר אינו עוסק במשמעויות טעונות, הוא חף משאלות קיום וזהות, הוא 'בית' במובן הארכיטיפי שלו, צורה פשוטה, לא מתחכמת, בית המוטבע כסימן ללא מקום וזמן.
איתי אלטשולר – אמן וחבר של פאר כתב עליו: "אם אתבקש להגדיר את פאר האדם והיוצר במילה אחת לא אהסס ואומר שירה. שמואל הוא אדם הקורא שירה ומפסל שירה; שירה אוורירית, מסתורית, אניגמטית ומעל הכל מרגשת. העבודות של שמואל מגיעות בעדינות ובהחבא לקן ציפור הנפש של המקדיש את עצמו להתבונן בהן".
