חווית ההזדקנות מושפעת רבות מההשקפה התרבותית של האדם והחברה בה הוא חי. בתרבויות רבות תהליך ההזדקנות מתקבל בהערכה ובכבוד רב כלפי העוברים בשעריו. זאת בניגוד למקובל בימינו בתרבות המערב, כשמעמד הנעורים הנחשק עומד במרכז העניין החברתי, ואילו מעמדם של הבאים בימים נדחק אל שוליי החברה. בתרבויות שבטיות רבות המבוגרים מכובדים בשל ניסיון החיים שצברו השווה ידע וחכמה.                                                                                בתרבות האינדיאנית המוות מתקבל כעובדת חיים ואינו מגיע בהפתעה כשהוא דופק בדלת לעת שיבה. בקוריאה המבוגרים נחשבים לרמי מעלה, מתוך עקרון פילוסופי של משנת קונפוציוס אשר הושרש בתרבותם במשך אלפי שנים. כבוד ההורים הוא ערך עליון ועל הצעירים במשפחה מוטלת האחריות לטיפול בבני המשפחה שהגיעו לגיל הזקנה. מנהג זה של כיבוד מבוגרים חל גם על שאר הפרטים בחברה גם אם אינם בני משפחה. עקרון זה לפי משנת קונפוציוס מהווה את השורש העיקרי לאנושיות בתרבויות המזרח הרחוק. בהודו, האדם המבוגר ביותר במשפחה מקבל יחס בכיר ונחשב למנהיג המשפחה המורחבת. בתרבות ההינדו בני גיל הזהב נחשבים ליועצים במגוון תחומי החיים והם אלה שנותנים את הטון.

העולם המערבי שועט לעבר טכנולוגיות עתידיות ומשתנה לנגד עינינו; בעוד 20-50 שנה ברכת יום ההולדת עד 120 תהפוך לעד 150, מספרם של הסבים יעלה על הנכדים, אז איך יראו חיים כל כך ארוכים, מה יהיה גיל הפרישה והאם יהיה מחיר למגה חיים… 

הילד הקטן והאיש הזקן/ של סילברסטיין, מתוך: אור בעליית הגג

"לפעמים הכפית נופלת לי,"
אמר הילד הקטן.
"גם לי" ענה לו הזקן,
"זה קורה מזמן לזמן."
לחש הילד, "לפעמים 
נרטבים לי המכנסיים."
"גם לי זה קורה," ענה הזקן
עם חיוך על השפתיים.
אמר הילד הקטן,
"יוצא לי די הרבה לבכות."
אמר לו הזקן, "גם לי
זה יכול לפעמים לקרות."
שאל הילד, "ואתה
יודע מה הכי כואב?
נדמה לי שהמבוגרים
בכלל לא שמים אלי לב."
ועל כתפו הרגיש הילד
יד צנומה, חמה, זקנה.
"אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון,"
אמר הסב בהבנה.