ציורי הדיוקנאות הם חלק מרכזי בתערוכה. רוב רובן של עבודות אלה מציג דמויות מן העיר שהיו חלק בלתי נפרד ממנה ומזוהות איתה- דוד השיכור, לאה של הפרחים, סוויסו ועוד דמויות רבות שאמנם כבר הלכו לבית עולמם, אך נוכחותם נשארה בעיר ונדמה כי הפכה להיות חלק ממשי ממנה. "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה. הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ" כתב טשרניחובסקי את המשפט שהפך להיות שחוק אולי ומשומש מאוד. ההצגה של דיוקנאות רבים כל כך בתערוכה שהנושא שלה הוא מקום, מאפשרת לחשוב על היפוך המשפט ועל המקום, על קרקע הארץ הקטנה, שהיא עצמה אינה אלא תבנית הנשים והאנשים החיים בה. הדמויות החיות מהוות את החומר ממנו העיר עצמה עשויה ומתהווה. 

זייס ביטון, מציג סדרת פורטרטים של גברים אשר כולם דמויות שורשיות אשר נכחו כאן מיומה הראשון של מעלות, עוד בטרם נקבעה כעיירה ועוד לפני שקיבלה הגבעה הירוקה ומלאת האבנים אליה הגיעו, את שמה. ברישום קווי בטכניקה מעורבת, על נייר, הוא מציג עבודות מרגשות שנותנות משמעות חדשה לביטוי "הפנים של העיר" ומקיימות דיאלוג פנימי בין זמן ומקום. תרצה כדן, מציגה שני פורטרטים רישומיים שלה את אמה, האמנית לאה נבות. רישומי האם מהווים אינטרפרטציה מעניינת במיוחד לנושא התערוכה- מעלות, ומאפשרים מחשבה על העיר בה גדלנו כעל גורל שבחרו הורינו עבורנו ועל המשמעות של עיר כבית וכאם. לאה נבות חוזרת כנושא גם בעבודתה של שני אברמוביץ, אשר ציירה אותה מתוך חוויית ילדות כדמות אשר אותה היא מזהה עם העיר מעלות. כך כתבה האמנית על עבודתה זו: "לאה של הפרחים קראנו לה. היו לה עיניים טובות, ופנים חרושות קמטים של זיקנה יפה ואצילית ושתי צמות ארוכות שסידרה סביב ראשה ככתר. כזר פרחים. היא הייתה מלקטת לנו מגינתה פרח-פרח זר לשבת. מדברת בשקט, בנעימה מתנגנת, בענווה. אישה שהגיעה למעלות ונטעה בה את השתילים הרכים שיגדלו ויוריקו את העיר ונטעה בתושביה את האהבה לצומח". 

ציורי הנופים מרובים בתערוכה ומציגים פרשנויות סותרות, סוערות ונינוחות, כמוסות וגלויות, אפלות ומוארות, באמצעות טכניקות מגוונות, לחבל הארץ המיוער שבו שוכנת מעלות, בתוך שמורת הטבע של נחל קורן. אירית דניאל מציגה שישה ציורים שיש בהם עירוב פנטסטי של עיר וטבע. עבודותיה מתאפיינות בקסם ומסתורין ותוהות על העירוב האורבני עם הטבע שנדמה כפראי. מערכת היחסים שבין העיר לצמחייה נדמית בלתי אפשרית וחסרת איזון ומעניקה נופך של פנטזיה לחיים במקום הזה. קורין אנדרסון בעבודותיה מתארת את העיר בתיאורים רומנטיים המנכים את האורבני מן הנוף של מעלות ומדמים אותה לכפר רווי קסם ומסתורין. חן כהן מציגה ציור נאיבי ועדין של טבע שביכולתו לבודד את האדם ולהוות מרחב של הפוגה עבורו. עבודתה של ג'ודי קראוז "קורות חיים" מייצרת נוף מחלקי גוף וזיכרון אנושיים ומאחדת את האדם עם המקום. עבודתה "בוקר טוב 1", פונה אל הנוף מתוך הבית ומציגה את הגוף האנושי חשוף ועירום מול טבע ססגוני, מסתורי ולבוש. מאיה רכניצר מציגה ציורי נוף על סף ההפשטה. אגם מונפורט הוא נושא מרכזי בעבודתה והיא מתבוננת בו באופנים שונים המנסחים אותו בכל פעם מחדש ובראייה שונה ואחרת. עבודותיה מחברות את הבית הפרטי אל המקום המקיף אותו ומייצרות את הבית כנקודת המבט המייצרת את הפרספקטיבה אל האזור כולו. אגם מונפורט משמש כנושא חוזר אצל אמנים נוספים. כך למשל בעבודתה של מרסל גרנות, המציירת את האגם בפסטורליה שקטה ובוטחת. הציור הפסטורלי חוזר גם בעבודתה "פורחים בירוק". בעבודה זו מקבלת העיר מעלות ביטוי של טבע מושלם ושמה של העיר מתפרש על דרך השלמות ועל מעלותיה הטובות.  תאיר בניטה מציגה סדרת ציורים על צלחות זכוכית מבית סבתה. אחת העבודות בסדרה נקראת "אגם מונפורט". האגם, ביצירתה של האמנית, ממורכז בלב העבודה ונדמה בצורתו כימה קטנה המוריקה סביבה את האזור כולו. האגם נדמה להיות בעבודה זו לב פועם אשר אליו הטבע וגם העיר פונים להחיות את עצמם. גם בעבודת ההדפס של חוה כהן העונה לשם "נחת", מהווה האגם תמה מרכזית. כל הפרטים בעלי האופי הכאוטי ביצירה מתרכזים סביב דימוי האגם המהווה עוגן ביצירה. נוסף על עבודה זו מציגה האמנית עוד שני הדפסים בעלי אופי סוריאליסטי, המדמים את העיר על כל האלמנטים האורבניים שלה ואת הטבע המקיף אותה כחגים במעגלים עד כדי ערבוב מוחלט. כך נמצא דימויי עיר וטבע מעורבבים אך גם בתי תפילה של דתות שונות, חדש וישן יחד.  

מגדל המים הוא אחד מן הסמלים המזוהים ביותר עם העיר מעלות תרשיחא. בכל גלגוליו השונים של סמל העיר במהלך השנים, מופיע מגדל המים כאלמנט מרכזי ומאפיין אשר התקבע כדימוי ישיר לעיר. בתערוכה מוצגות כמה עבודות אשר בהן מופיע המגדל ובחלקן אף משמש כנושא לציור. עבודתו של איזי זגורי "המגדל" מזהה את מגדל המים עם המהות של עיר הולדתו. המגדל אמנם כבר אינו שימושי ואיבד מזמן את תפקידו הפונקציונלי, אך טעון בזיכרונות ומהווה בעבודה זו מטונימיה לעיר עצמה. תאיר בניטה בעבודתה "מגדל המים" מאפיינת את המגדל, הממוקם בראש היצירה, כאלמנט מאציל. המגדל נדמה כעין שמש הקבועה בשמי העיר, אספקלריה המאירה ומקרינה עליה. הצלחת השלישית עליה מציירת האמנית, מציגה את סמטאות תרשיחא ובכך מנכיחה את החיבור ההיסטורי והייחודי של עיירת הפיתוח עם הכפר. חיבור שהפך את מעלות תרשיחא לעיר אשר בה תמהיל נדיר של אוכלוסייה ומרקם חיים מפתיע.    

אופני ההפשטה של מעלות כנושא, מופיעים בתערוכה באספקטים שונים בתכלית, על ידי אמנים שהחיבור שלהם עם העיר שונה אף הוא. עבודתו של דוד נבות, אשר חי בעיר שנים רבות ויצר בה, היא העבודה האבסטרקטית הגדולה בתערוכה. מתוך האוסף של האמנית לאה נבות, שמהווה בעצמה נושא לשלושה ציורי דיוקן שונים בתערוכה, נבחרו שני ציורי צבע הנובעים מתוך חייה רוויי האדמה, מתוך גינתה שהייתה לגן הטרוטופי, אוטופיה שהתגשמה ברחוב שקט בעיירה קטנה. אבי סבח, יליד מעלות אשר נולד וגדל בה עד לבגרותו, מציג את זוג היצירות האקספרסיביות "דמים", המעניקות לתערוכה רגע של בלבול וחלום, של טירוף והזיה. ענת חסיס מציגה עבודה בעלת צבעוניות חזקה ואימפולסיבית במיוחד. מרסל גרנות אשר נוסף על ציורי הנוף נותנת פרשנות אבסטרקטית דווקא לקרוב אליה ביותר, לגינת ביתה בטכניקה ייחודית של עבודה. עבודתו של וולף חייט "החורשה" מספקת, באמצעות טכניקת העבודה, נקודת מבט שונה ומפתיעה לנוף הגלילי.

סוג נוסף של עבודות בתערוכה מבקש לבודד ולהנכיח רגע אחד מתוך החיים בעיר. זייס ביטון, בשתי עבודות צבעוניות, מתאר את מוכר הנפט ואת האינסטלטור הראשון של המועצה. תמונות חיים מתוך עולם שנעלם, מתוך העיירה הקטנה והמשפחתית. פורת סלומון מנציח ברגע של התעלות את שחקני הכדורגל, מי שהיו, או אשר להם, פוטנציאל להיות גיבורים מקומיים וטוען את שמה של העיר בכאב ובאירוניה. איזי זגורי בעבודה לה הוא קורא "נוף ילדותי" מתאר רגע מתוך פעולת עמלנות אשר פסה מן העולם ומנציח את זיכרון הילדות. בעבודתו "אבותיי" מצייר זגורי בשכבות של צבע את ראשוני מעלות, יוצאי צפון אפריקה, ברגע יציאתם לעבודת סיקול אבנים כפועלי קק"ל, נחושים לייסד את עירם ושותתים בליבותיהם. הטלאי האדום מעניק לרגע הזה נופך לירי בד בבד עם נופך פוליטי כשהוא מרפרר עם הפנקס האדום וימי העלייה והמעברות. 

את איסוף העבודות לתערוכה עשיתי מתוך ההחלטה כי היא תהיה תערוכת ציורים. פסלו הרישומי של ערן שקין "The girl from Maalot" מרחיב את מנעד אפשרויות הציור ככלי וכז'אנר של פעולה אמנותית ובכך מרחיב גם את גבולותיה של התערוכה ומוסיף לה ממד רישומי ממשי. זהו הרקע ליצירה כפי שנמסר על ידי האמן: "כשהגעתי לראשונה למעלות כחלק מתוכנית גרעיני הנחל לעיירות פיתוח, חשבתי להעביר את השנה, לנשום קצת אוויר וללמד אמנות. ישבתי שעות בחדר שניתן לי במתנ"ס מחכה לתלמידים ואף אחד לא בא. יום אחד התיישבתי על ספסל הבטון ע"י בית הקולנוע עם מחברת קטנה והתחלתי לרשום בכמה קווים פשוטים את דמויות התושבים שהסתובבו שם. פתאום נהייה לי קהל כולם רצו לראות איך ציירתי אותם. חילקתי להם את הציורים. כמה מהם פנו אליי ללמד אותם רישום ונהיינו חברים טובים. ״הנערה ממעלות״, זו הנערה שהייתה מגיעה למתנ"ס והייתה יושבת ומדברת אתי לפני ששיעור המוזיקה שלה התחיל".

התערוכה בכללותה משקפת פורטרט עירוני מורכב ושובה לב. האמנים המשתתפים בתערוכה כולם קשורים לעיר בעבר ו/או בהווה, קרובים ורחוקים בו זמנית ובכך מייצר אוסף העבודות שלהם תמונה רבה פנים ומפתיעה שבתוכה מתהווה פרספקטיבה מורכבת של מרקם החיים הנדיר המתקיים בעיר הזאת. על דמויותיה השונות, רגעי החיים שבה, התחושות שהיא מעלה והנוף בו היא מתקיימת, מעלות מקיפה את הצופה בשלוש מאות ושישים מעלות של שישים שנות קיום. 

אני מבקשת להודות לראש העיר על החלום הפרטי שלו שגרם להוצאת התערוכה לפועל ולכל מחלקות העירייה השונות שסייעו בהפקתה ובראשם למנכ"ל העירייה. תודה גדולה למרכז האמנויות של מעלות תרשיחא שמהווה את הבית האולטימטיבי, הטבעי והטריוויאלי לתערוכה זו. תודה מיוחדת לנשים שמנהלות אותו, תמי ירון ונוגה מגדל, על העזרה והתמיכה הגדולות והנדיבות.  

רחל גץ סלומון – אוצרת