מיטל קילמניק
איפה את? | מרב סודאי
.
בתערוכה איפה את? האמנית מרב סודאי תרה אחר הדימוי הנשי ומציגה אותו.
מקבץ היצירות שנבחרו לתערוכה מתוך האוסף המגוון של האמנית, נארגו אל תוך קירות הגלריה בצל הטראומה והמחדל הלאומי, בשבעה באוקטובר, 2023.
היצירות בחלל הצפוני של הגלריה של מעלות-תרשיחא הסמוכה לגבול הלבנון, מקבלות משמעויות חדשות ומעניקות במה למציאות הבלתי נתפסת של חטיפת נשים על ידי ארגון הטרור חמאס ולצד זאת מאפשרות לצופים זוויות התבוננות אחרות על המהות החיצונית והפנימית של הגוף הנשי.
סודאי, שנולדה וגדלה בנהריה חוותה על בשרה שנים של ילדות בצל איומיי חדירת מחבלים ומלחמה בצפון המדינה.
ציטוט מאחד מכתביה:
באמצע כביש ראשי נראית אמא ריקי הגננת, אוחזת ודוחפת עגלול גדול ובו יושבים ארבעה פעוטות[…]ותמר (הבת של ריקי) מובילה את העגלול השלישי עם ארבעה פעוטות נוספים. הן חוצות את הכביש בבהלה ובמהירות, זו לאחר זו, בדרכן למקלט, תוך כדי בכי וצעקות של הילדים. ברקע נשמעות אזעקות צורמניות עולות ויורדות, שמבהילות את התינוקות וצרחותיהם ובכיים עולים עוד ועוד באימה רבה[…]תוך כדי חצייתן […]נשמע פיצוץ מחריש אזנים של נפילת קטיושה על הכביש הסמוך[…]
יעלי מתעוררת בבהלה תוך כדי פליטת אנחת בכי[…]גופה מכוסה בזיעה קרה ונשימתה מהירה. היא שוהה כך מספר שניות, מעכלת את הסיוט שעבר עליה נרגעת ומורידה חזרה את ראשה אל הכרית[…][1]
העבודה אי שם בצפון פותחת את נרטיב התערוכה ומייצגת את ילדותה של סודאי. חווית הילדות של האמנית משותפת לכולם בעת הזו. העבודה שצוירה על גבי עיתון קושרת בין האם והמטפלת הרכה, המגינה על הפעוטות מול המציאות הבועטת המיוצגת על ידי אותיות הדפוס השחורות.
תקופת ילדותה של האמנית, משפחתה וביתה מקבלים ביטוי נוסף בסדרת עבודות גרפיות המשותפת לסודאי ולאחיותיה.
הסדרה Where Are You? נעשתה כתגובה לחטיפת הנשים ואחזקתן בשבי במלחמה וכהד צורם לשתיקת ארגוני הנשים בעולם כנגד מעשי הפשיעה הנתעבים.
בפעם הראשונה נוצר שיתוף פעולה בין שלוש האחיות: מיכל סודאי, הבכורה בין השלוש, מעצבת גרפית במקצועה, ד"ר מעין סודאי, האחות הצעירה, בוגרת הרווארד במשפטים ומגדר ומרב סודאי האמנית, שהניחה את מעשה הקולאז' בסדרה. יחד יצרו השלוש סדרת עבודות עם הכותרת הבוהקת, שחוזרת על עצמה ובהן דימויי גוף נשי-ילדי חסר, חשוף ומאוים.
טכניקת הקולאז' של סודאי מאפשרת לה בתקופה המורכבת הזו להתרחק מעט מהאסון, להניח את המכחול וכרפאית להשאיל דימויים מוכנים ולהרכיב חלקים מפורקים לכדי עבודות בעלות מסר נוקב וחד משמעי.
איבוד התמימות הנשית מיוצג בתערוכה על ידי שתי עבודות התיילדות המדרגות ו-מעשנת. בעבודה הראשונה מתוארת ותיקת קיבוץ גבת עם חברתה על גרם מדרגות. סודאי מצליחה לתאר את המבט הילדי, התמים והחלוצי כמבט ישיר וכנה. תחושה זו מתנפצת בדמותה של המעשנת בעבודה השנייה. כאן הדמות הנשית והאקספרסיבית מישירה מבט אסקפיסטי מהורהר אל הצופה, כיודעת את האמת.
ז'אן- פול סרטר בספרו המבט כותב:
המבט שמבטאות העיניים, יהיה טיבן אשר יהיה, הוא הפניה טהורה לעצמי. מה שאני קולט באופן מיידי כשאני שומע חריקת ענפים מאחוריי אינו שיש מישהו, אלא שאני פגיע, שיש לי גוף העלול להיפצע…בקיצור, אני קולט שרואים אותי. וכך המבט הוא קודם כל מתווך המפנה ממני לעצמי. מהו טיבו של המתווך הזה? מה פירוש הדבר, בשבילי, שרואים אותי?[2]
מהו אותו מבט אל הצופה שמציגה סודאי, המבט שחוזר אליה כאמנית וכאישה יוצרת ומהו המבט אותו תופס הצופה ושנותר עימו אחרי הפרידה מהעבודות?
גוף העבודות עירום מדגים את היופי, החושניות והרכות של הגוף הנשי. בעזרת הצבעים המדוללים מדגימה האמנית פגיעות לצד חוזקה. תחת מכחולה, הגוף הנשי המוכפל מקבל נפחיות וכל גוף בנפרד מתמזג עם האחר, רגע מסתיר ורגע חושף ומאפשר הצצה. הכחול בעבודה מנוחה הינו פורטרט עצמי המרפרף לכחול הנוגה של פיקאסו. חלקי הגוף בעבודות אינם שלמים והם מערערים על המושג "היופי הנשי", ועל דימוי ונוס כאידיאל בלתי מושג. חלקי הגוף של סודאי מהדהדים עבודות של אמניות פמניסטיות, שהצהרתן מערערת על "היופי הנשי" והן חושפות עירום נכה, מזדקן ומלא בדומה לאמנית מארי דופי Mary Duffy[3], שנולדה ללא ידיים והציגה עבודת צילום המתארת את גופה כרוך בסדינים, המאזכרת את הפסל ההלניסטי ונוס ממילו Venus de Milo.
משיכות המכחול הרכות והמימיות בגוף העבודות עירום נבלעות אל תוך גוף העבודות האקספרסיביות פרא. סודאי מציגה בעבודות אלה נשיות בלתי מתפשרת וחשופה. משיכות המכחול שלה אינן מתנצלות והנשיות נתפסת לעיתים כבטוחה ולעיתים כאנוסה. עבודות אלו ממקמות את גופה של האמנית בטבע הקרוב לביתה. כלוחמת היא חוקקה חוקים חדשים ביצירת הסדרה. היא ציירה בחשכה, הפכה את הציורים ובאומץ רב פרצה את גבולות הציור המסורתי.
הדיוקנאות האישיים של האמנית הופכים באחת לאוניברסליים. הנשים הלוחמות, גיבורות המלחמה העכשווית ואלו שכולנו בתפילה להישרדותן בשבי, מקבלות דרך היצירות של סודאי כוח הישרדותי פנימי מתפרץ. משיכות המכחול של הצבעים הסמיכים מייצרות מחד פעולת השטחה ומנגד חושפות עומק אינטימי.
התערוכה איפה את? מציגה את הוורסטיליות והאומץ של האמנית במגע עם חומרים שונים. היצירות מקבלות משמעות כפולה ומכופלת אל מול הציפייה לנשים האחיות שבשבי והתפילה לגבורתן של הנשים שהצילו, ניצלו ולאלו שנותרו מאחור בעורף.
מיטל קילמניק
אוצרת
[1] סודאי מרב. תמונות ילדות, אי שם בצפון. פנים, כתב עת לתרבות, חברה וחינוך. ספטמבר 2013, 63, עמ' 62-62
[2] סארטר ז'אן- פול (2007). המבט. רסלינג: תל- אביב. (עמ' 45).
[3] האמנית Mary Duffy (נ. 1961, אירלנד)
.
.
.
Where Are You? | Merav Sudaey
.
Merav Sudaey presents the results of her search for the image of woman in her new exhibition Where Are You? The mixed media works were installed in the
shadow of the national trauma of the surprise terrorist attack of October 7, 2023, and the war in Gaza.
The artworks in the northern display hall of the Apter Barrer Arts Center Gallery in Ma’alot-Tarshiha, adjacent to the Lebanese border, take on new meanings as a platform to represent the unbearable reality of women having been abducted into Gaza by Hamas. The exhibition offers visitors different perspectives on the external and internal essence of the female body.
Sudaey, born and raised in Nahariya, has since childhood personally experienced the fear of terrorists infiltrating into Israel and the threat of war in the north. She describes the feelings in an article she wrote:
In the middle of the main street I saw Riki the Kindergarten Teacher grabbing hold of a large baby carriage holding four toddlers and pushing it, her helper taking another carriage of four, and Riki’s daughter Tamar pushing the third carriage with another four little ones. They crossed the road quickly in a panic, one after another, on the way to the bomb shelter, while the children were crying and screaming. In the background the dissonant tone of the sirens rising and falling, terrifying the children whose screams and cries increased in volume in fright…while the three were crossing…a deafening explosion was heard, a Katyusha rocket landing on the adjacent street…Yaeli awakens in panic while a sigh escapes her lips as a cry…her body is covered with cold sweat and she is breathing rapidly. She remains in this state for several seconds, absorbing the nightmare she underwent, then calms down and puts her head back on the pillow again…[1]
Somewhere in the North is the work opening the exhibition’s narrative, representing Sudaey’s childhood – the artist’s experience that was common to all in the north at the time. The work on newsprint links the mother and the young early childhood care worker who were protecting toddlers in contrast with the momentous reality represented by the black print letters.
The artist’s childhood, family, and home take on additional expression in the series of collaborative graphic works by Merav and her sisters.
The series Where Are You? was made in response to the abduction of Israeli women and their continued captivity in Gaza, resonating the disturbing silence from international women’s organization on the malevolent war crimes.
For the first time, the three Sudaey sisters collaborated on an artwork: Michal, the eldest, a graphic designer by profession; Maayan, the youngest, Harvard PhD in Law and Gender Studies; and Merav, the artist, who placed the collage work in the series. Together they made the series of works with the repeated shiny title, comprising images of a girl-woman’s body which is missing, exposed, and threatened.
Sudaey’s collage technique is what enabled her during this complicated time to distance herself a bit from the disaster, put the brush down, and act as a restorer borrowing readymade images which she deconstructs. Sudaey then assembles the pieces into works with a clear, penetrating message.
Woman’s loss of innocence is represented in the exhibition by two artworks: The stairs’ becoming childlike and Smoker. The first depicts one of the oldest members of Kibbutz Gvat and her friend on a stairwell. Sudaey succeeds in depicting the childlike, innocent, and pioneering gaze as a direct, sincere look. This feeling is shattered in the figure of the woman smoker in the second painting in which the expressive female figure gazes directly at the viewer with a thoughtful, escapist look, seeming to know the truth.
Philosopher Jean-Paul Sartre has written about “the look”:
The look which the eyes manifest, no matter what kind of eyes they are is a pure reference to myself. What I apprehend immediately when I hear the branches crackling behind me is not that there is someone there; it is that I am vulnerable, that I have a body which can be hurt, that I occupy a place and that I can not in any case escape from the space in which I am without defense—in short, that I am seen. Thus the look is first an intermediary which refers from me to myself. What is the nature of this intermediary? What does being seen mean for me?[2]
What is the gaze on the viewer that Sudaey presents, the look that returns to her as artist and creative woman, and what is that very gaze caught by the viewer and which remains with the visitor after leaving the exhibition?
The Nude series samples the beauty, sensuality, and softness of the female body. Using diluted paint, the artist demonstrates vulnerability alongside of strength. The doubled body becomes volumetric and each separate body merges with others, for a moment concealing then revealing and enabling a peek. The blue in the work Rest is a self-portrait referencing the melancholy hue of Picasso’s Blue Period. The body parts in the paintings are incomplete, subverting the concept of “female beauty” and the image of Venus as the unattainable ideal. The body parts in Sudaey’s paintings resonate works of feminist artists who openly challenge the concept and expose female nudes of disabled, ageing, and generously proportioned, such as works by artist Mary Duffy,[3] who was born without arms. Duffy exhibited a photograph of a nude wrapped in sheets, reminiscent of the Hellenistic statue Venus de Milo.
The soft, watery brushstrokes in the group of nudes are swallowed up by the Expressionist series Wild. Here Sudaey is exhibiting exposed uncompromising femininity. Sudaey’s brushstrokes are unapologetic and femininity is perceived sometimes as confident and at other times as coerced. These works locate the artist’s body within the natural surroundings of her house. As a fighter, she legislates new rules in creating this series. She painted in the dark, and with great courage broke through the bounds of traditional painting.
The artist’s self-portraits become at once universal. Through Sudaey’s works, the women combat soldiers, the female fighters who are the heroines of the current war, those for whom we are all praying they survive their captivity receive the power of internal survival bursting out of the art. The brushstrokes of the thick paint create a simultaneous flattening while exposing an intimate depth.
Where Are You? exhibits the artist’s versatility and courage in her contact with so many different materials. The works take on a double and tripled meaning in light of the expectant waiting to bring the “sisters” home from captivity and the prayers and blessings for the bravery of the women who saved others, those who were rescued, and those remaining on the home front.
Meital Kilemnik
Curator
[1] Merav Sudaey,”Photos of childhood, somewhere in the North,” in Panim Magazine for Culture, Society, and Education, 63 (9.2013), p, 62. (Heb.)
[2] Jean-Paul Sartre, “The Look,” in Being and Nothingness: An Essay on Phenomenological Ontology, trans. and with an introduction by Hazel E. Barnes, (New York: Philosophical Library, 1956), p. 259.
[3] Artist Mary Duffy (b. 1961, Ireland).
