הָעֲקֵבוֹת שֶׁאֵין לִטְעוֹת בָּהֶם* | מאיה ז"ק

 

צ'רנוביץ'[1] (Czernowitz), רחוב אירופאי ישן. בית, ארון, כיסא ופריצי[2] (Fritzt) עומדת ולשה את הבצק לחלה.

האמנית מאיה ז"ק, מביימת מציאות פרטית, חברתית, יומיומית תוך קילוף השכבות המתעתעות של העבר, כשהיא מרחפת מעל דפי ההיסטוריה.

ז"ק מנכיחה במופע תיאטרלי את מציאות חייו של המשורר היהודי פול צלאן[3] (Paul Celan) שגדל בעיר צ'רנוביץ, בה נשבו רוחות תרבות הטרוגניות ומגוונות.

ציר התערוכה מחבר בין דמותה של אמו של המשורר, שיריו של צלאן, מדיית הצילום ובין האמנית כחוקרת, מדענית, ארכיונאית והיסטוריונית.

רוב המידע הביוגרפי על צלאן מבוסס על שיחות שהתקיימו עם אנשים שגדלו עמו או שחיו בסביבתו.[4] בלילה של ה-27 ביוני לשנת 1942 נלקחו הוריו של צלאן מביתם על ידי הגרמנים במפתיע. צלאן שלן באותו הלילה במחבוא לא הספיק להיפרד מהם. מאוחר יותר נודע לו על מות אביו ממחלה ועל רצח אמו. את העדר הפרידה מהוריו הוא נשא בליבו לאורך כל ימי חייו. אהבתו העצומה לאמו ששימשה לו מקור השראה, עוברת כחוט השני לאורך כל דרכו האמנותית.

 

עץ ליבנה, עליך צופים לבנים אל החושך,
אמי, שערה לא הלבין מעולם.

 

שן הארי, כל כך ירוקה היא אוקראינה,
אמי בהירת השיער לא באה הביתה.

 

עב גשם, על הבאר את מתמהמהת?
אמי חרישית בוכה על כולם.

 

כוכב עגול, סרט זהב ענבת.
אמי, את לבה פצעה העופרת.

 

דלת אלון, מי עקר אותך מציריך?
אמי הרכה לא תוכל עוד לבוא.[5]

 

הסרט "אור נגדי" המוצג בתערוכה פותח בתקריב של אמו של צלאן. ז"'ק, משכפלת וממקמת את דמותה כאם-כל-חי. בתערוכה האם מתבוננת בצופה בשני הדפסים שונים. בהדפס הראשון היא מעוטרת בכובע הגדול המאיים להעלים אותה ולצידה מילות השיר. בהדפס השני דמותה נמתחת ופלג גופה התחתון שולח שורשים כעץ נטוע היישר אל מפוח המצלמה של ז"ק המתעדת.

לדברי רולאן בארת[6] "מה שהצילום מעתיק לעדי-עד אירע רק פעם אחת; הוא חוזר בדרך מכאנית על מה שלעולם לא יכול לחזור שנית בממשות… תמיד יוביל התצלום את העדות הדרושה לי אל הגוף שרואות עיני."[7]

על הקיר הצפוני בחלל הגלריה מוצג צילום תשלילי שאורכו שבעה מטרים ובו פריטים הקשורים לתהליכי מחקר ותיעוד. העיסוק בהם יכול להציף את תחושת האשמה שבזיכרון האישי ובפואטיקה של המוות.

לאורך ההיסטוריה, האפליה הנשית מנעה מנשים לעסוק במחקר ובמדע. במאה ה-20 רוב המחקר התקיים במוסדות אקדמיים וקידום החוקרים היה תלוי לא רק בהישגים המחקריים אלא גם במסורות, יחסי כוחות, תרבות וסטריאוטיפים מגדריים.

הסרט "אור נגדי" הוא החלק השלישי בטרילוגיית הסרטים של האמנית בה מופיעות נשים חוקרות. החוקרת בסרט מייצגת דמות השייכת לחברה האינטלקטואלית אירופאית. החוקרת נעה בדינמיות מאופקת על המסך, היא מעיינת, גוזרת, גורעת, מפרקת ומרכיבה מחדש את ההיסטוריה של צלאן. היא לא נותרת אדישה לממצאים, היא מתערבת בתוכם כמבקשת לשנות את ההיסטוריה המשפחתית.

בספרו "ברוכים הבאים למדבר של הממשי" מתאר הוגה הדעות סלבוי ז'יזיק[8] את תופעת החיתוך Cutting. ז'יזיק מפרש את התופעה כניסיון רדיקלי להשיג אחיזה במציאות ולבסס בצורה איתנה את ה'אני' בתוך המציאות הגופנית שלנו.[9] גם החוקרת של ז"ק משתמשת בסכין מנתחים. היא חותכת בבשר החי את רחובות צ'רנוביץ, מפרידה באלימות בין מילים ומשפטים המרכיבים את שיריו של צלאן ומבודדת חבלי ארץ. החיתוך יוצר חתכים ועקבות היסטוריים פרטיים וקולקטיבים של מלחמת העולם השנייה.

את השכבות הנערמות בארכיון הטמון עמוק בתודעה הלאומית והפרטית ניתן לראות ביצירות התלת-מימד המוצגות בחלל. הנר מאיר את ההיסטוריה ואת שולחן החוקרת והאמנית והלחם כמייצג את הרצון לחיים. הרישומים התלת-ממדיים מעניקים חיים לזיכרון המהדהד והמשוכפל בשכבות הארכיוניות.

כל פרט חשוב בעבודתה של ז"ק. היא מלקטת כל פיסת מידע ומעוררת את סקרנותה של הגיבורה הראשית בסרטה. האפר המתפזר בסרט ונאסף על ידי החוקרת מסמל את המוות.  במקביל הוא מתאבק בצורת קמח אצל אמו של צלאן. כעדות למוות לצד הרצון להישאר בחיים.

 

אפר.

אפר, אפר.

לילה.

לילה-ולילה. – אל

העין לך, אל הלחה.

 

קולו של צלאן קורא את שיריו מלווה את החוקרת האקטיבית בסרט. היא עוסקת בהשוואת התרגומים ובחיפוש אחר משמעויות, דמיון ושוני. החיפוש מאזכר את חיפושיו של המשורר.

באה באה

באה מילה, באה

באה דרך הלילה

ביקשה להאיר, ביקשה להאיר

 

בארת מעלה את ערכה של המילה הכתובה. לדבריו, הצילומים דייקניים מידי לציור ונעדרת מהם הן השערורייה של המילה הכתובה והן האמת של האמנות.[10] בתערוכה, ז"ק מייצרת שיח על-זמני בין המילה הכתובה לדימוי הסטטי והנע. השירים של צלאן בסרט  כמו מעטרים את מצעי מיטת אמו הישנה בתוך תפאורה מאוירת וגם כמסך ירוק[11] בסרטה של האמנית. על המסך הירוק חופשיות האמנית והחוקרת להעתיק ולשחזר כל רמז מתהליך החקירה.

 

המבקר בתערוכה משקיף על תהליכים של תיעוד מדוקדק ומוקפד שכל חלקיו מסודרים, מדודים ומתוכננים. האווירה יוצרת מתח המתפורר בין מילותיו של צלאן המבטאות געגועים והערצה לאמו.

 

במרכז החלל מוצב רישום פורטאז' של חלקים פנימיים בגוף האדם: כבד, מוח ולב. הטכניקה מתבצעת כרישום עיוור על ידי הצמדת דף על משטח והעתקה על ידי שפשוף. על פי תורת הסוד[12] והמדרש מתקיימים באדם חמישה חלקים: "חמשה שמות נקראו לנפש, ואלו הן: רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה."[13] החלקים הרוחניים מתגלים באיברים; הנשמה מתגלה בעיקר במוח באמצעותו אנו מבינים את הציווי האלוהי, הרוח מתגלה בלב דרכו אנו מזהים את הרגשות שלנו, הכבד מחייה את הגוף והוא ביטוי לתאוות ולכעסים. ז"ק פורשת את שלושת החלקים בחלל כאזכור להוויה האנושית וכמקור לסיפור התערוכה.

 

המושג 'מורפינג' לקוח מתוך עולם הקולנוע הדיגיטלי ומתאר אפקט דיגיטלי בו בתהליך הדרגתי התמונה משתנה. כך גם ז"ק מעבדת את שלוש הגיבורות הראשיות באיור, בהדפס ובווידאו. אמו של צלאן מסמלת את ההעדר (Absence) ומשתנה לדמותה של החוקרת העוסקת בשחזור דפי ההיסטוריה וקוראת לקהל לקרוא אותה מחדש. השתיים האחרונות משתנות לז"ק עצמה, כהיסטוריונית שרוחה היצירתית פורצת מן המסגרת – היא היכל הקודש של תת ההכרה האישי והקולקטיבי החוברים יחד באותנטיות אל מושג התרבות.

 

ז"ק קולנוענית ואמנית יוצרת עוסקת בנושאים של זיכרון, היסטוריה, תיעוד ושחזור. בעבודתה היא אוספת פריטים, חפצים וחלקי מידע בצורה שיטתית ולאחר מכן, ממיינת ומקטלגת אותם באמצעות סוגים שונים של מדיות כגון, סרטים, רישומים, תלת ממד, הדפסים ומיצגים.

יצירתה משמשת במה לעבודת אמן החוקר מציאות, היסטוריה אנושית ואישית.

 

אוצרת: מיטל קילמניק

 

 

*שם התערוכה לקוח משירו של פאול צלאן "הֲצָרָה", שנכתב בשנת 1959

[1]עיר מחוז בצפון בוקובינה כיום אוקראינה. העיר שוכנת על גדת נהר הפרוט, סמוך לגבול עם רומניה. במשך כמאתיים שנה הייתה בירת החבל. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-50,000 יהודים.

[2]פרידריקה לבית שראגר, לימים פריצי אנצ'ל. ילידת סדיגורא החסידית. אמו של המשורר פאול צלאן.

[3]פול צלאן (1920-1970(. משורר ומתרגם יהודי, יליד העיר צ'רנוביץ. כתב בעיקר בשפה הגרמנית. נחשב לאחד מהמשוררים הגדולים במחצית השנייה של המאה ה-20.

[4] Israel Halfan (1991). Paul Celan: A Biograph of his Youth. New York: Peresa Books

[5] השיר אמי בהירת שיער נכתב בשנת ()

[6] רולאן בארת (1915-1980). מבקר ספרות, מחלוצי הסמיוטיקה וחקר הספרות.

[7] בארת (1991). מחשבות על צילום. ירושלים: כתר. עמ' 19

[8]הוגה דעות משפיע בן זמננו. חי ופועל בסלובניה. מפורסם בזכות ניתוח השיח הפסיכואנליטי הלאקאני לסרטי היצ'קוק, לקולנוע ההוליוודי ולתרבות ההמונים בכלל.

[9] ז'יז'ק (2008). ברוכים הבאים למדבר של הממשי. תל אביב: רסלינג. עמ' 29

[10]בארת (1998). מיתולוגיות. תל אביב: בבל. עמ' 134

[11]מושג מעולם הקולנוע המתאר טכניקה בה צילום פעולה מתרחש לפני מסך ירוק או כחול לשם החלפת המסך בתמונה או בסצנה אחרת.

[12]תורת הסוד היא חלק ממדרש הנקרא "פרדס" – רשי תיבות של פשט, רמז, דרש וסוד.

[13]דברים רבה י"ב

ארכיון תערוכות

שיתוף