את עבודתם המשותפת החלו יוסל ברגנר ונסים אלוני בהצגה בגדי המלך (הבימה, 1961), יש הטוענים שהצגה זו הפכה לקרש קפיצה ולנקודת מפנה בקריירה האמנותית של שניהם. ההשפעה וההפריה ההדדית בעבודתם המשותפת הפכה את סדרי העבודה המקובלים, ובהצגה הכלה וצייד הפרפרים (תיאטרון בימות, 1967) כתב אלוני: "התוכן הוא מחוץ למחזה. זהו מחזה לציור. בדרך כלל מכינים תפאורה למחזה אחרי שהוא כתוב. הפעם קדמה התפאורה למחזה, שנכתב על-פי ציור של יוסל ברגנר". ברגנר מספר על הכרותו עם אלוני: "כשפגשתי אותו לא הייתי זר לו. אותם אלמנטים שהופיעו במחזות שלו, כסאות, מלכים, הופיעו גם בציורים שלי, בלי לדעת". בשיחתנו הסביר לי ברגנר כי הוא "צייר המספר סיפורים"… ומכאן אהבת הסיפור, הפנטזיה והמעוף על כנפי הדמיון המריאו למחוזות מצוירים ומומחזים.
על דרך עבודתו של אלוני סיפר ברגנר: "היצירתיות שלו הייתה באי-ההבנה. הוא מצא יותר משמעות בסתירה שבתוך המילה מאשר במובנה הגלוי לעין. אבל איך להעמיד אותה על במה? היה עליו להפוך את המילה לוויזואליה". עם סיום כתיבתו של מחזה, נהג אלוני לעבד ולגבש את ההצגה, בשיתוף השחקנים והתפאורנים, תוך כדי חזרות. העבודה המשותפת היא שהניבה ועיצבה את גרסתה הסופית של ההצגה.

התערוכה פורשת בפני הצופה מבט רחב הסוקר את העושר החזותי ואת כר הפעולה הנרחב החופף בין אמנות הבמה לאמנות הפלסטית. האמנים יוסל ואודרי ברגנר מביאים ביצירותיהם את פרשנותם למחזותיו של ניסים אלוני. כל זאת ניתן לראות באמצעות רישומי הכנה, סקיצות לתפאורה ולתלבושות, מאקטים, תצלומים וחומרים דוקומנטריים. בנוסף מוצגים ציורים של יוסל ברגנר מסדרת "המלכים של נסים אלוני" משנת 1994 המתעדת את מחלתו של אלוני.

עבודותיה של אודרי ברגנר בתערוכה: עיצוב התפאורה והתלבושות ל"דודה ליזה", בכיכובה של חנה רובינא (הבימה 1969) שזכה להערכה רבה, סקיצות בתנועה ומאקט (באדיבות ארכיון הבימה). רישומים וסקיצות להצגה "שעיר אחד לעזאזל", שהוצגה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1973. סקיצות להצגה "ארלקינו. רישומים בצבעי מים, ומתווים בתנועה להצגה "צייד יצא לצוד" (הצגה שלא הוצגה). עבודותיו של יוסל ברגנר בתערוכה: רישומי תפאורה ותלבושות ל"בגדי המלך" (הבימה 1961); רישומי תפאורה וסקיצות ל"הצוענים של יפו" (הבימה 1971); רישום ומאקט ממחזהו של אלוני "האיש על המוט"; 2 מאקטים, רישומי תפאורה ותלבושות ל"הנסיכה האמריקאית" בגרסאות תיאטרון העונות ותיאטרון הבימה; מאקט, ורישומים ל"הכלה וציד הפרפרים".

ניסים אלוני, במאי בעל אמירה יצירתית מתקדמת הבין כבר באמצע המאה הקודמת כי שיתופם של הציירים – תפאורנים, מעצבי תלבושות (ומוזיקאים) הנו חלק אינטגראלי הכרחי בעיצוב ההצגה והצלחתה. כמו גם השחקנים כל השותפים למעשה היצירה הנם בעלי אמירה ייחודית המציעים פרשנות עצמאית למחזה. עבודתם המשותפת והקשר העמוק שנוצר בין אודרי ויוסל ברגנר לבין הבמאי ניסים אלוני יצרה שפה תיאטרלית בעלת מבע גרוטסקי שאפיין את פרשנותם למחזותיו של אלוני. תרומתם של זוג הציירים ברגנר, לתרבות המקומית והשותפים במעשה היצירה מקבלים בתערוכה מיוחדת זו את קידמת הבמה. יצירותיהם התיאטרליות מלאות החן, הצבע וההומור הטביעו את חותמם על עולם התיאטרון.

אודרי ברגנר נולדה באוסטרליה בשנת 1927. למדה אמנות באוסטרליה, ובשנת 1950עלתה לישראל עם בעלה האמן יוסל ברגנר. אודרי – ציירת, מאיירת ספרים, מעצבת תפאורות ותלבושות (לתיאטרון הקאמרי והבימה). הציגה תערוכות רבות בארץ ובעולם. יצירותיה נמצאות במוזיאונים רבים בישראל ובחו"ל. יוסל ברגנר נולד בווינה בשנת 1920. כשהיה בן 17 היגר עם משפחתו לאוסטרליה, שם החל ללמוד אמנות. הוא שירת במהלך מלחמת העולם השנייה בצבא אוסטרליה. ב-1950 עלה לישראל עם אשתו, הציירת אודרי ברגנר. כיום הם חיים ויוצרים בת"א. לאורך הקריירה הארוכה שלו זכה ברגנר בפרס ישראל לאמנות הציור (1980), כמו כן הציג תערוכות רבות במוזיאונים בישראל ובעולם.