רוניה הררי
משתתפים: אבי ברם הירשפילד, אורלי סבר, איתי מרום, אפרת איל, בועז ארד, גיל לביא, גילי אבישי, גלעד אופיר, Giacomo Tringali, דנה לוי, חרובי, טובה אלדד, יחיאל שמי, יעל כנעני, לאו ריי, משה פרגר, פטר מירום, רענן חרל"פ, שמואל פאר, שרגא אלון, שרון יערי, שרי כראל, תרצה כדן
בין היפים שבביטויים לחסד הפגישה בין אדם לציפור הוא שירו של נתן זך ציפור שניה:
"רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי,/ הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי,/ צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד/ עַד יום מוֹתִי./ עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶל שֶׁמֶשׁ./ אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם./ מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶש/ לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם".
התערוכה הנוכחית בגלריה של מרכז אמנויות ע"ש אפטר-ברר, עניינה – ציפורים, אנשים והמפגש ביניהם. "עורבני מאכיל קוקיה" מציגה יצירות אמנות שיצרו עשרים ושלושה אמנים ואוצרת אחת בהשראת מפגשים בין ציפורים ובין אנשים.
במעגל החזותי הנרחב של התרבות, ניתן למצוא אינספור ייצוגים של ציפורים, תצלומי טבע הם דרך אחת לעשות זאת. תצלומים של ציפורים מהווים סוגה מוגדרת, המקובלת בין היתר ככלי במחקריהם של זואולוגים ואורניטולוגים. בישראל סוגה זו מונגשת לקהל הרחב בכל שנה בחנוכה, בזכות יוזמתו של פרופ' יוסי לשם ובאמצעות Ynet סביב תערוכת הזוכים בתחרות הצילומים הארצית המוקדשת לזכרו של עמית גפן ז"ל. העלאת המודעות להגנה על ציפורי הבר בישראל, חיזוק הערך הסביבתי-חברתי של שמירה על הטבע, שימור בעלי כנף המצויים בסכנת הכחדה הם הערכים אותם מבקשת התחרות לקדם.
מוקדש ל ע.ש.
אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן.
עורבני מאכיל קוקיה היא תערוכת אמנות המגיבה לגילויי עוינות מצד קבוצות באוכלוסיה הישראלית ביחס לקבוצות של "אחרים" ומתקיימת כפעולה אוצרותית במעלות-תרשיחא. עורבני מאכיל קוקיה מכירה בהתגברות הופעתם של ביטויי הַדָּרָה בחברה בישראל: ביטויים של "הרחקה, דחיקה לשוליים, הוצאה מן הכלל. תרבות הרוב ההגמונית מפלה ודוחקת במכוון קבוצות מיעוט בחברה ממוקדי השיח הפוליטי, החברתי והתרבותי, במטרה למנוע מהן שותפות שוויונית במשאבים או בנכסים סמליים השייכים לכלל. התרבות ההגמונית חוסמת את נגישותן של קבוצות מיעוט למוקדי נִרְאוּת והשפעה, מנציחה סטריאוטיפים שליליים ומאפשרת להן שותפות מוגבלת ומבוקרת המנציחה את נחיתותן ואת זרותן". עורבני מאכיל קוקיה איננה עוסקת במתיחת ביקורת על תופעה חברתית זו. משיקולים ערכיים היא בוחרת להציע חלופה. עורבני […] מציעה עיקרון של כְּלִילָה (כְּלִילָה- inclusion הוא ניגודה של הדרה). כדי לבטא זאת היא ממקדת את נושא התערוכה בציפורים ומסתמכת על כוחה של תֵּמָה זו לזמן למעשה האוצרות מנעד רחב של ביטויים חזותיים. בו זמנית היא גם מצפה ממנו להיות מכנה משותף בתערוכה. רעיון הכְּלִילָה כתפישה אקטיביסטית של תיקון חברתי תבחן על ידי מעשה האוצרות. מגוון הביטויים האמנותיים בתערוכה נועד לסמל את הרב-תרבותית בחברה בישראל, ואילו החתירה לאצור אותם לשלם, מגלמת באורח מטאפורי את השאיפה לתיקון חברתי.
עורבני מאכיל קוקיה בודקת יחסי גומלין אפשריים בין מגוון סוגות של האמנות החזותית המקובלת, Fine Arts, אחרות שאינן מקובלות בהגדרה זו ואף מודרות ממנה. היא גורסת כי על מעשה האוצרות להיות סינרגטי על מנת לתת יתרון לרעיון הכלילה. עורבני […] החותרת ליצירת זיקות משמעותיות בין הסוגות החזותיות המופיעות בה, מזמנת לתערוכה קבוצה המהווה "רוב". קבוצה זו כוללת יצירות של עשרים אמנים והיא אמנות מקובלת בגלריות ובמוזיאונים לאמנות עכשויות ו/או מודרנית. נישת ה"מיעוט" משוייכת באופן כללי לצילומי טבע ובאופן מדוייק יותר מזוהה עם צילומי ציפורים. אלה מתאפיינים בנאמנות לערכי טבע, לרעיונות אקולוגיים ולהעלאת המודעות לצורך בשמירה על ציפורי הבר בישראל ובהגנה עליהן. תצלומים אלה משמשים לצרכי מחקר, תיעוד, להנחלת ערכי סביבה וכד'. צלמי הטבע או צלמי ציפורים אינם מזוהים בתור צלמים-אמנים ועל כן חללי האמנות המקובלים חסומים בפניהם. הדרתם מתחומי האמנות היפה היא מצב מובן מאליו.
עורבני מאכיל קוקיה מזמינה את הצופים להירהור מחודש בסוגיה זו. בתערוכה מיוצגת קבוצה מודרת זו באמצעות שלושה שגרירים:
- שמונה תצלומים של אבי ברם הירשפילד המשולבים בחלל המרכזי של הגלריה בצבעוניותם העשירה ומלאת חיות מציגים מגוון הבטים של חייהן של ציפורים באופן ישיר אך משוחרר.
- פינת זכרון נּוּגה לצפר עמית גפן ז"ל שהלך לעולמו ביום הולדתו העשרים ואחד. פינה זו המוצבת בחלל הכניסה לגלריה, מהווה מעין פרולוג של התערוכה: בתוך שולחן זכוכית אצורים כמה מפנקסיו של עמית ז"ל המכילים רישומים קטנים ומדוייקים של ציפורים בתוספת פיסות מידע בכתב ידו. מספר חוברות זיכרון שהדפיסה המשפחה לאחר פטירתו ושני תצלומים הנושאים את דיוקנו מנגישים לקהל את זכרו.
- שתי תמונות מתוך תערוכת הזוכים בתחרות הארצית השנתית לצילום ציפורי הבר בישראל ע"ש עמית גפן לשנת 2016. כל אחת מהתמונות מכילה דימוי קטן מודפס, כיתוב גדול יתר על המידה ומסגרת אלומיניום חסרות חן. התצלומים הם: "עורבני מאכיל קוקיה מצוייצת" שצילם משה פרגר ו"חיוויאי הנחשים מוטרד על ידי חנקן אדום ראש". מאת שרגא אלון.
מעשה האוצרות רואה בשלושת היצוגים של קבוצת המיעוטים התערוכה מעין שגרירים מטאפוריים של "המודרים". בתערוכה זו הם מופקעים מהקשרם ומועתקים לתערוכת אמנות בגלריה של מרכז אמנויות ע"ש אפטר-ברר במעלות תרשיחא כמעשה של "הצבת יחידות תרבות בנסיבות של הזמנה אמנותית כסביבה רעיונית, דהיינו, כמטפורה סביבתית וכהזמנה מושגית לדיון". שמה של התערוכה המצטט מ"עורבני מאכיל קוקיה מצוייצת", של משה פרגר מבהיר כי מדובר ברדי-מייד אוצרותי ובכך מדגיש את זיקת ה"מיעוטים" אל ה"רוב". הצופה הערני, עשוי לתת דעתו על הסתננותם של צילומי הציפורים אל סביבת המחייה של האמנות היפה/האמנות העכשווית.
היצירות המהוות את קבוצת "הרוב" בתערוכה, נפרשות ליריעה אמנותית מגוונת. קבוצה זו של עבודות מכילה ציורים בצבעי שמן, רישומים בעיפרון, בדיו ובאספלט, תחריטים, פיסול באבן, בעץ ובברזל, הדפסים בטכניקות שונות על גבי מצעים מגוונים (נייר, לוחות זכוכית ועוד), רישומי דיו בעיבוד דיגיטלי, תצלומים, מדיה מעורבת, עבודות וידיאו ומיצב סאונד. קבוצת המודרים נטמעת בשלל המבעים החזותיים והחומריים שבתערוכה ומשתלבת בה באופן סינרגי.
האם "עורבני מאכיל קוקיה" עונה על הגדרת האמנות כ"מרחיבה ופורצת גבולות ואינה קופאת על שמריה. היא מאמצת כלים חדשים, מולידה חיבורים וצירופים ללא סוף, זונחת לפרקים מסורות, אופני עשייה ואופנות ומחייה אותם בתזמונים לא צפויים. בוחנת את העבר, מתעמתת עם ההווה ומנסחת את העתיד" (אלי פטל) ? לפי שעה, באמצעות עבודותיהם של עשרים ושלושה היוצרים שנֵאותו להשתתף, מבקשת התערוכה להיתפש כביטוי סימבולי לפעולה אזרחית. בדרך של איסוף וכְּלִילָה מבקשת מלאכת האוצרות לאפוף את הצופה בשפע אמנותי מגוון עד הזוי כמטאפורה "טובה דיה" לתיקון חברתי ישראלי.
