נוגה מגדל
נאוה הראל-שושני, אמנית בעלת מודעות גבוהה לצדק, שוויון ודמוקרטיה עבור כל תושבי ארצנו הקטנה שאדמותיה מהוות מוקד מחלוקת ומאבק מאז הקמתה. ערכי מגילת העצמאות, יסודות החירות, הצדק והשלום הם נר לרגליה. שוויון חברתי לכולם ללא הבדלי דת, גזע ומין, חופש דת, מצפון ולשון הם הכח המניע את יצירתה בה היא מביעה את תחושותיה, דעותיה ותגובותיה.
גוף העבודות המרכזי ביצירתה של נאוה עליו היא עובדת מזה מספר שנים נקרא – "הכל דבש". עבודות אלה, התגבשו לכלל דימויים חזותיים ורעיוניים, המביעים בצורה הומוריסטית ואירונית מחאה וביקורת חברתית-פוליטית. חלק מן העבודות ניתן להגדיר כ"סאטירה בתלת מימד". מרכיב דומיננטי במקבץ העבודות מהסדרה הן הרוגטקות, כלי נשק עתיק יומין שאינו נחשב קטלני, אך ההיסטוריה שלנו מלמדת כי ביכולתו לשנות גורלות ולהכתיב מציאות. רוב עבודותיה של נאוה הן הכלאה וצירוף חומרים וחפצים מן המוכןready-maid -, שהפכו למעין שפת סימנים אישית הנותנת ביטוי צורני למחשבותיה ואמירותיה.
"יכול היה להיות כאן גן עדן" – סדרת עבודות שבמרכזה עומד הצבר, המייצג עבור האמנית את תושבי הארץ, יהודים וערבים כאחד. שני עמים המצויים בקונפליקט קיומי עמוק וכואב במשך שנים. בעבר היה הצבר מסימני ההיכר של החקלאות הערבית בארץ, משוכותיו שמשו כמסמני טריטוריה וגבולות לחלקות חקלאיות. הצבר היה בעבר גם כינויו של יליד הארץ – קוצני מבחוץ רך ומתוק מבפנים. שנים רבות משמש דימוי הצבר אמנים ויוצרים מכל הלאומים ככלי ביטוי. נאוה רואה בשיחי הצבר המשמשים משוכות בלתי עבירות, שעליו דוקרניים, פרותיו מתוקים ועמידותו גבוהה – מתאימים לייצג את שני העמים, שלולא עיקשותם יכול היה להיות כאן גן עדן.
"בכי תמרורים" – סדרה בה עושה האמנית מניפולציה באמצעים דיגיטליים על תמרורי דרך בעיקר כאלה הבאים להתריע, מתערבת בתוכן התמרור, משבשת אותו, משנה ומחליפה, ובכך מביעה את הלך רוחה ודעותיה. הצופה מוזמן לפענח את הקשר בין התמרור המקורי לגרסה החדשה שלו, ולמה שקרה לו בדרך…
נאוה עושה שימוש באייקונים מוכרים בצורה שמקנה להם משמעות חדשה, ולעיתים מביאה תוכן פרובוקטיבי שתפקידו לנער ולטלטל את הצופה. בעזרת הרוגטקות והאובייקטים שנוצרו מעבודת ההכלאה, כמו גם הצברים והתמרורים, מנסה האמנית לזמן לצופים חשיבה מעמיקה אודות המצב החברתי והפוליטי בארץ.
