נוגה מגדל
פריד אבו שקרה – אמן רב תחומי, מרצה, סופר, חוקר ואוצר, מהאמנים הבולטים והמשפיעים בישראל, זכה להציג תערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות מובילות בארץ ובעולם.
שפתו של אבו שקרה בנויה שכבות החושפות ומסתירות בעת ובעונה אחת. בעבודותיו חיות ומשתלבות המסורות – המזרחית והמערבית בכפיפה אחת כשכל רובד סגנוני מקבל מקום ביצירה . האורנומנטיקה לצד המודרניסטי; רקמה פלסטינית מסורתית לצד תחריט מערבי קלאסי, תפיסת צבע מערבית המובעת בציור לירי לצד קליגרפיה מופשטת בעלת דגמים מעולם המזרח.
בעבודותיו מביא פריד מגוון וייצוג לשילובי פרקטיקות במנעד רחב של ביטוי אמנותי. שילובים מקוריים, מסקרנים וחדשניים המרחיבים ומאתגרים את גבולות העשייה.
גוף היצירה המוצג בתערוכה מורכב ממספר סדרות; הסדרה – "נוף רקום" מהשנים האחרונות, אורג בתוכו תחריט או תצריב לצד פרקטיקה של רקמה פלסטינית מקורית, ורקמה עדינה דמוית תחרה על ניר המחורר במחט תפירה. הנוף המתגלה אינו ערב לעין, הוא לקוח מצילומי הפצצות בעזה במלחמת "צוק איתן", את עשן ההפצצות מעדן פריד ברקמת צלבים צבעונית. בסדרה זו משולבת טכניקת עבודת נשית עמלנית לצד תחריט הנושא דימויים לוחמניים גבריים. עבודות הרקמה של פריד יוצרות תקדים דיסוננסי בדימוי הגברי הערבי-פלסטיני. "העבודות של פריד שומרות לעצמן מידה של איפוק: הן אינן עבודות מחאה פוליטית מן הסוג שמצפים לפגוש: אין בהן אלימות, למרות שהן מצביעות על מוטיבים של מלחמה. פריד נמנע מלהפעיל טכניקות אלימות או אקספרסיביות או אף לסכסך בין השפות השונות שהוא מפעיל בעבודתו". (טלי תמיר – מתוך הספר פריד אבו שקרה, עמ' 91).
בסדרה "נעלי אדמה" משלב פריד נעלי ילדים, מצפה אותם באדמה ומעטר אותם בקוצי הצבר, מבע לחיבור ולקשר שלו לאדמה ולמשוכות הצבר עליהם גדל, וכזכר להיסטוריה רוויית המאבקים על שטחים ואדמות.
שם התערוכה לקוח מהסדרה – No Signal שפירושו אין אות/סימן, צמד מילים החוזר בסדרת ציורים המתאפיינים בקומפוזיציות גיאומטריות ובצבעים עזים היוצרים מעין שדות צבע החוזרים על עצמם. זוהי מטאפורה לשידורי הטלוויזיה שהיו נקטעים בשל בעיית תקשורת ויוצרים פסים אנכיים וקול צורמני. פריד מנסה להביע את תסכולו ממצב התקיעות, האטימות, העדר תקשורת והקיפאון שנוצר בתהליך ההידברות הישראלי פלסטיני.
