נוגה מגדל
אורי אליעז אמן רב-גווני, תושב יפו, צייר ופסל, נוגע בעולמות קסומים ודמיוניים ומבטא בעבודותיו עושר יצירתי, שמחה ותום.
אליעז – דאדאיסט היוצר ברוח האסמבלאז' (Assemblage) – מצליח להפיח רוח חיים ונשמה בחפצים ואלמנטים, שאיבדו את תפקידם המקורי לאחר שבעליהם השליכו אותם למזבלות או נפלטו מהים לחופי יפו. מהחפצים הללו בורא אליעז עולם חמור-סבר ומשעשע כאחד, בדומה למציאות חיינו. לדבריו, זו עבודה שיש בה רצינות ושעשוע, תהליך בריאתן של חידות ופתרונן. השימוש בחפצים (Readymade), כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם, מרחיב את החשיבה המקובלת אודות האמנות בעידן שבו המוצר ועיצובו מקבלים משנה חשיבות. חפצים, כמו עצים אכולי שמש וחול, מושבי כסאות, רגלי שולחנות, קורות עץ, ידיות, מברשות ועוד נאספו ע"י האמן, שרואה בהם מקור השראה לפסליו, אותם הוא מכנה בדרך השאלה "דחלילים אלילים".
את כוחן של עבודותיו אפשר לחוות במקבצים קבוצתיים של דמויות תלת ממדיות, בעלות נופך תיאטרלי וחזות נאיבית, פרימיטיבית, פרי השראה אפריקנית ותרבויות עתיקות. כך נוצרת שפה חוץ מערבית, המתכתבת עם מגמות אמנותיות עכשוויות.
דחליליו של אליעז, מציפים בהמוניהם את חלל הגלריה. חלקם מוצבים בקבוצות גדולות, חלקם בזוגות או כבודדים. הם עומדים באילמותם ומביטים בנו שותקים. יצורים קדמוניים, העומדים כשומרי "המקדש", ומייצרים סביבם אווירה מיסטית- כישופית. הם בוחנים אותנו בסקרנות, ולרגע אנו תוהים, אולי הגולם יקום על יוצרו ויתפוס את מקומנו ואנו את מקומו…
בכישרון, בהומור ובמעוף יוצאי דופן מצליח אליעז ליצור עולמות רעננים ומקוריים, אותם הוא בורא מחדש בעזרת גרוטאות שקמו לתחייה.
אני מודה מקרב לב לאורי אליעז על חוויית העבודה במחיצתו ועל סיועו הרב להעמדת התערוכה. תודות לאוצרת חנה קופלר על שזכינו במאמר מרתק משלה.
